תוכן

ד) והרי שעתה הז"א, אינו רק ג' מדות, ונוק' רביעית אליו, וזה בשלשה ימי הקליטה. אח"כ ניתוסף בז"א תיקון נוסף, והוא הבחי' הב', שהיא כנגד בחי' זמן היניקה, שנעשו בו ו"ק, והמלכות ז' אליו, כנזכר בח"ב פ"ב. וכן היה עתה, כי הנה נתבאר לקמן בפ"ג ח"ב, בענין החלב של היניקה וע"ש, איך תכף בשעת העיבור בתחלתו, נפסק דם הוסת של האשה מהיסוד שלה, ועולה למעלה במקום הדדים שלה, כדי להתהפך לחלב, והוא, לסיבה שעולים תרין פרקין עילאין דנ"ה דאריך, שם במקום החזה דאו"א, במקום הדדים שלה, לעשות שם בחי' דדים אל האשה, להניק את בנה אח"כ, וכאשר נחלק הנ"ה לבחי' מספר פרקים, ולא מדות שלימות, כמ"ש בבחי' ראשונה, נמצא כי מה שנשאר מן אריך אל הזו"ן, הם ד' פרקין דנ"ה, ושליש הת"ת, וכל היסוד. ונודע, כי היסוד אינו, רק כמדת שליש א' של הת"ת, ונמצאו עתה ששה בחינות, ומהם נעשו ו"ק לז"א, והמלכות היתה שם בסוף פרק תחתון של ההוד, ז' אליו, ולכן נק' המלכות בבחי' זו שביעית ונכללו עתה אלו השבעה בחינות, כל אחד מהם בכל הז', דוגמת מ"ש בענין כ"א אזכרות שבתפילין, שלהיותם עיקרן שלש לבד כלולים בג', לכן הם ג"פ ז', הם כ"א, כי הג' לבד נתגלו ע"ש, וכן בח"ג, הרי ניתוסף עתה תיקון אחר, כי בתחלה היה ג', והיא רביעית אליו, ועתה הוא ו', והיא ז' אליו. ודע, כי גם בעיבור יש בחי' יניקה, והוא שהעובר ניזון שם ויונק דרך טיבורו, ממה שאוכלת אמו כנודע. ויתבאר בפי"ז ע"ש, והבן זה היטב.