תוכן

ד) ודע, כי אין זה אלא בתחלת האצילות, אמנם אחר שכבר ראשונה נכנסו בו מוחין דעיבור ודיניקה ודגדלות, אע"פ שאח"כ מחמת פגם התחתונים חוזר ז"א לבחי' עיבור א', כמו בעת גלות מצרים, ובעת חרבן ב"ה בעו"ה, כנ"ל פי"ב, אין בחי' היניקה מסתלקת ממנו, אמנם כל שם אלהים נשאר שם, רק שאותיות י"ה דאלהים אינן מגלים הארתם, ויושבים סתומים שם, ואינם מתגלים רק אותיות אל"ם. וז"ס נאלמתי דומיה החשתי מטוב, כי אז נשארתי אל"ם ונאלמתי, אך ב' אותיות י"ה נשארו דוממין, וזהו דומיה: דו"ם י"ה, אך לא נסתלקו לגמרי. וכמ"ש בכונת הק"ש ע"ש, איך בחי' היניקה הנשארת, ואיך אנו מתקנים אז י"ה של אלהים במלת ישראל שבפסוק שמע ישראל כו', ובן בכונת הקדיש.