תוכן

ב) זמן הב' היה בעיבור א', כי אז נכללו ג' גו ג', וזה נקרא ו' זעירא לבד, לפי כי חצי הו', שהם ג' נקודות, נכללו תוך חצי הו' האחרת, שהם ג' נקודות האחרות, ונמצא שאין עתה היכר רק למחצית הו', ולכן היא ו' זעירא, וזו הו' היא ו' זעירא שבתוך ה' ראשונה של ההויה, שצורתה ד' על ו', וחזרה על אימא עילאה ועל ז"א בנה, שהיה בתוכה בסוד העיבור, כי הנה בעיבור, נכלל כל נקודה א' מהו', מכל הו' נקודות, וע"י הכללות הזה, הגדילו לו"ק, כל א' כולל כל הו', אלא שהיו נכללים זה בזה, בסוד ו' זעירא. ועתה ביניקה, נתפשטו ונתגלו ו"ק שלימים וגדולים, ואז הוא בסוד ו' של ההויה, הכוללת האצילות כולו. אך הוא לבדו נקרא שם יה"ו, כי י"ה הם חו"ב שבו, והו' הוא קו אמצעי שלו כולו בכללות, אמנם עיקר פרטיותו הוא התפארת שבו, אשר הוא הגוף, כי בו נאחזים הו"ק, שהם כמנין ו'. ואות ה' אחרונה היא המלכות, העומדת שם אז בסוד נקודה אחרי הת"ת הזה, כנזכר בש"ו, והנה אלו ו"ק בערך עצמם, הם י"ס גמורות עם ג' מוחין, והם פרצוף שלם, כי ודאי שהקטן יש לו ראש, ואחרי שהגדיל ובאו לו ג"ר כמ"ש בפ' הבאים בע"ה, אז אלו הו"ק אעפ"י שבבחי' עצמן הם י"ס גמורות, הנה עתה הם בחי' ו"ק לבד של הכללות, כי הנה ג"ר הם פרצוף שלם, גם כן בי"ס כמ"ש. ונמצא כי זה הפרצוף השלם דיניקה, אח"כ יהיה בחי' ו"ק לבד, ואותו הפרצוף של י"ס דמוחין, יהיה בחי' ג"ר. וב' בחינות אלו, נקרא פרצוף א' כולל י"ס דגדלות דז"א.