תוכן

ו) ונחזור עתה לבאר ענין זיווג דא"א, מה שימש בזה, ומה בחי' נעשית ע"י בזו"ן. הנה נתבאר לעיל, כי הז"א כל עצמו אינו פחות מו"ק ולא יותר עליהם, עד שיגדיל בעיבור ב', שיתבאר בח"ג מ"ש זה בע"ה. ואמנם עתה, לצורך זה הזיווג של א"א, נכלל הז"א תג"ת כנ"ל כי א"א לומר שבעיבור נגרעו ממנו תלת קצוות, ונשאר בג' לבד, כי זה אינו עולה בדעת, אמנם נכללו הג' גו תלת כנ"ל. והענין, כי הנה תיקון ז"א עתה אינו אלא ע"י א"א, והוא העיקרי בזה הזיווג, להמציא שרש ועיקר הזו"ן, והנה א"א עצמו נכלל תלת גו תלת, ולא נתגלו בו עתה החג"ת, רק הנה"י שלו אשר עלו למעלה במקום חג"ת, אשר שם או"א, ועלו ונתלבשו תוך חג"ת דאו"א עצמם, ואז מכח אותם הנה"י דא"א עצמם לבדם, אשר נתעלו שם ונכללו בחג"ת, יצתה הטיפה כלולה מכחם, דרך היסוד דא"א, בסוד זיווג תחתון. ואלו הנה"י דא"א, הם סוד תלת טיפין דסגול, הנזכר בתיקון ס"ט דק"ז וק"ח, שמהם נעשה אדם תתאה שהוא ז"א, ונמצא כי שרש טיפה זו אינה, רק מבחי' תלת טיפין דנה"י לבד, אלא שהיו כלולים בחג"ת, וא"כ נמצא כי אין בחי' הז"א עתה, רק בחי' ג' קצוות לבד, שהם הנה"י שלו, ואלו נשלמו עתה ונתגלו, אמנם היו כלולים ג"כ בחג"ת דיליה, דוגמת האריך כנזכר. אמנם עיקר התיקון לא היה, רק בנה"י אלו שלו, שהם נתגלו לבד. אמנם אחר שנולד ז"א ויצא לחוץ, והגדיל, ונעשה ט"ס גמורות מלבישין את א"א, כמ"ש בע"ה בח"ג משער זה, הנה כי גם א"א נתפשטו רגליו למטה, ואינו ג' כלול בג' כמו עתה.