תוכן

ו) והנה בפרשת פנחס דרי"ט נראה, כי הנפש הוא זולת היצה"ר והיצה"ט, כי הם מלאכים ממש טובים ורעים. ובדף רכ"ד ורכ"ה מלאכים הם לעילא, ונק' שכלים נבדלים, ואינם אוכלים קרבנות. וד' יסודין הם חיות טבעיות, ויש בהם טובים: ריאה, ולב, וכליות. ורעים: טחול, וכבד, ומרה. והם נק' שדים טובים כמלאכין, אריה דאכל קרבנין. ורעים, כלב דאכיל קרבנין. ולהיותם יסודין טבעין, אוכלים קרבנין, ומדף רכ"ב ע"א נראה, כי גיהנם תחתון, הוא ד' יסודין טובים, לב וכליות כו', שהם מלאכים. הרי כי גם ביסודות, יש מלאך ושד, שהם יצה"ט והם יצה"ר, והם פנימיות רמ"ח אברים והחיצונים. כי היסודות דרמ"ח אברים חיצונים, הם אברים פנימים. ועד"ז בגוף האדם ממש. ובמ"א נראה, כי יש עלת העלות, ורכיב על ד' חיות אלהות דאצילות, וכנגדם ד' חיוון דאלהים אחרים סטרא אחרא. ואית ד' חיוון דסחרין לכרסייא בבריאה, ונקרא שכליות. ואית ד' חיוון דיצירה, פני אריה ושור כו'. ואית ד' חיוון טבעיות דד' יסודין מסטרא דדכיא, ונקרא חיות טבעיות ממונים על גופין. לקבלייהו ד' חיוון טבעיות דיסודין מסטרא דמסאבו, ממנן על ד' מררין דגופא: מרה חוורא, מרה סומקא, מרה ירוקא, מרה שחורה.