תוכן

ד) ואמנם נפש צדיק פנימיות ישראל, נותנים לה יצה"ט, שהוא מלאך א' מפנימיות החיצוניות דקדושה. ויצה"ר, שהוא שד א' מפנימיות החיצוניות דקליפה. ולעם הארץ, יצה"ט מלאך מחיצוניות דחיצוניות דקדושה. ויצה"ר שד החיצוניות דקליפה. ונפש הגרים והאומות, כולם הם יצה"ר ויצה"ט מן השדים דקליפה. והנה ענין המיתה הוא, כי היצה"ר והשד הנז', הוא הזוהמא שהטיל בה הנחש, שהוא נפש הבהמית של היסודות תתאין, הנק' עפר. ועל ידי המיתה, מתעכלים היסודות גולם וצורה, שהם נפש הבהמית, ונשאר גוף אדה"ר הזך כמו קודם שחטא, שהיה מעפר העליון ויסודות עילאין, וצורתם שהוא הנפש חיה הראשונה מקודם החטא, וגם נשאר ממה שנזדכך אז מד' יסודות עצמן תתאין בגולמם וצורתם, והוברר הטוב שבהם. ועד"ז הגוף והלבוש אשר לו בכל עולם מאבי"ע, ובירר הטוב שבקליפה ההיא, ויתחבר עם הטוב של הקדושה. וזה נרמז בפרשת שלח לך דף קס"ב, ובפסוק אכן כאדם תמותון כו', ופגריכם אתם כו'.