תוכן

כו) ק"ץ בהוד, כי יש בו נקודה א' תוספת, והעיקרות הם ט' אחרות, ע"ד הנזכר א"ט בכתר אחדים, י"ץ בחסד עשרות, וק"ץ בהוד מאות, ואלו (הם) הט' נקודות שיש בה עקרים, והם: נקודה א' שלה, ונקודה לבוש ההוד דאימא, ונקודה לבוש ההוד דז"א, אך הגבורה שבו אינה בחשבון, כי היא המגדלת אותם כנ"ל. והנה הם ג' נקודות, היותר בחי' דינים וגבורות שיש בכל שאר הנקודות, לפי שהנ"ה הם לבר מגופא, כנזכר בזוהר, כי ע"כ נאחז בו סמא"ל, בענין ותקע כף ירך יעקב, ובפרט ההוד שהוא קו שמאלי, וגם שהוא בסיומו, שהוא תכלית הדינין, כנזכר בזוהר, ששם הוא התוכא דדהבא, וכל אלו הג' נקודות, הם שלשה קצוות תחתונות שבג' קוים שמאלים: דאימא, ודז"א, ודנוקבא. וכל א' לבדו הוא דין קשה במאד מאד, ומכ"ש בהתחברם יחד, וע"כ ע"י התחברותם יחד בנקודה זו, הם מכים זה בזה, ונכללים זה בזה, ואז הדינין מתרבים, וכל אחד מאלו השלשה נקודות נכללה בשלשתם, ונעשה תשעה נקודות. וגם שהיו בבחינת מאות, ולא בבחינת עשרות, כי הגבורות והדינין מתרבים במאד מאד במקום הזה, והגבורה המתפשטת בהוד, מתגדלת אותה, וניתוסף בהם נקודה א', ונשלמו לי', וזהו ק"ץ. ונודע, כי החמשה גבורות, הם חמשה אותיות מנצפ"ך הכפולות, והצ' הפשוטה והארוכה, היא אחרונה שבכולם, בסדר האלפא ביתא, ואלו מתפשטות מחסד עד הוד שבה, ונמצא כי הגבורה שבהוד, היא אות ץ' ארוכה דמנצפ"ך, והיא היא אות ץ' של ק"ץ. והנקודה של תוספת, היא הק', ונעשית נקודה זו בבחינת ק"ץ. ועל כן כל החיצונים, הנקראים קץ כל בשר, נאחזים בהוד הזה. וכן סמאל כשנגע בכף ירך יעקב, היה בהוד זה.