תוכן

טז) דו: הוא בנקודת הדעת, וכאן הוא הפך שאר הזוגות, כי באחרות היו האותיות הראשונות עקריות, והשניות היו בחי' התוספות, וכאן הוא להפך, כי האות הב' היא העיקר, ואות הראשונה היא התוספות. וזה הדבר עצמו הוא באותיות ק"ץ, שבנקודת ההוד, ושם נתבאר טעם שינוי הזה בב' נקודות האלו מבזולתם ע"ש. ונמצא כי בנקודת הדעת יש בה ששה נקודות עיקריות, וצריכות ד' של תוספות. והענין הוא, כמש"ל, כי בנקודת הדעת נכנסת עטרא דגבורה הכוללת חמשה גבורות, ושם נשארים שרשם. ואחר כך הארתם מתפשטת בששה קצוות הנקבה, וכשנצטרף נקודת הדעת עצמה, עם הה"ג, יהיו ששה נקודות עיקריות, והד' באים בתוספת. ואעפ"י שנתבאר לעיל, שהגבורות הם גם כן בחינת המים דגבורות גשמים, המגדלים את האילן, ואינם נכנסים בחשבון גוף ההגדלה עצמה. התשובה לזה הוא, לפי שבשאר הספירות אין בהם רק גבורה א', והלואי יספיק לגרום הגדלה, אך כאן שיש חמשה גבורות ביחד, יש בהם כח להגדיל, ולהשאיר שרשם שם, ולהיות ההגדלה מהם עצמן.