תוכן

טו) ואמנם בענין המוחין בעצמן הפנימים והמקיפים לא קבלתי, רק מ"ש בכונת ד"פ שאנו אומרים בכל יום ק"ש, וע"ש היטב, וכונתם בקיצור הוא זה, כי בק"ש של המטה, כבר יש בו מוחין פנימיים דאימא, ובתיבת ישראל נכנסים מקיפים דאימא לבד, והם מילוי האחוריים של אהיה דיודין, שהוא בגימטריא ת"ק, ועוד מ"א אותיות שיש בשם אהיה דיודין בפנים שלו: בפשוטו, ובמילואו, ובמילוי מילויו. ונראה מזה, כי כמו שצלם דאימא הוא אהיה דיודין, כמנין צלם כנודע. וכן הוא במקיפים בבחי' הנז'. ובק"ש דערבית, נכנסים פנימים דאבא, והם ג' אלהים: א' דיודין, וא' אלהים דאחוריים פשוטים. וא' באחוריים דאלהים מלאים, שיש בהם מ"א אותיות. ובק"ש דקרבנות, נכנסין ב' הבחינות הנז' ביחד, שהם מקיפים דאימא ופנימים דאבא. והם כונה משונה מהב' ק"ש הנז', עם היות זו כמותם, והוא מילוי לבד של שדי, שהוא ת"ק, ומ"א אותיות שיש באהיה דאלפין, בפשוט, ובמילוי, ובמילוי המילוי. ובק"ש דיוצר, אז נכנסים מקיפים דאבא, והם י"ה דאלהים דחכמה, בדרך הכאה יפ"ה במילויים דיודין, כזה: יו"ד פעם ה"י, בגימטריא ש'. וי"ה דאלהים דבינה, הוא יו"ד פעם ה"ה בההין, שהוא בגימטריא ר'. וי"ה דחסדים שבדעת, הוא יו"ד ה"א לבד בלי הכאה. וי"ה דגבורות שבדעת הוא י"ה פשוט לבד.