תוכן

ג) ואמנם כשנזדווגה החכמה הנז' עם בינה שהיא הגרון, לצורך זו"ן, לא היה ע"ד הנז', לפי שהיה מוכרח שיהיו ב' המאורות האלו בלתי שוין, ויהיה זה גדול מזה, זה מאור הגדול, וזה מאור הקטן להנהיג התחתונים, כמ"ש בש"ו ח"א. ולכן בזה הזיווג של עתה, לא שימש שם ס"ג, רק דרך מעבר לבד, ויצתה הטיפה משם ע"ב, כי כל טיפה אינה יוצאה אלא משם כנז', ועברה דרך מעבר בעלמא דרך שם ס"ג, וירדה למ"ה וב"ן של זו החכמה, ושם קבלה ג"כ הארה משניהם, כי הם שרש זו"ן, ואז משם מ"ה נמשך הז"א, ומשם ב"ן נמשך הנוק'. ועתה בהיות שיצאו מב' שמות נפרדים, שהם מ"ה וב"ן, ולא משם א' לכן יצאו בלתי שוין במעלתם, הז"א גדול מנוק', ולא כאו"א שיצאו שוין, להיותם יוצאין משם א' דס"ג בלבד.