תוכן

ג) והנה כשזו התבונה הב', עולה עד התבונה הראשונה, ועולה עם הז"א בהיותו מלביש את התבונה האחרונה, אז נק' הז"א ואיש תבונות ידלנה, כי הז"א הוא איש, ודולה מימי התבונות האלו משתיהן ביחד, ויונק מהם. אמנם כאשר הב' הבחי' האלו, שהם הב' התבונות עולות ונכללות בבינה העליונה, וגם הז"א עולה ונכלל עם התבונה התחתונה כנז', אז נק' הז"א עם בינות הוא. כי כל שלשתם נקרא בינות, כי כולם במקום בינה הם עומדות, ואז אין הקליפה נאחזת כלל בז"א, כנודע כי מהבינה ולעילא, אין קליפה נאחזת. אך כל זמן שלא עלה הז"א עד הבינה העליונה, אע"פ שעלה עד התבונה עילאה, שאז נק' איש תבונות כנזכר, עכ"ז עדיין יש אל הקליפות אחיזה בו, ואז נק' לא עם בינות. וז"ש, כי לא עם בינות הוא, על כן לא ירחמהו עושהו, כי אינם רחמים גמורים, אחר שהקליפות יכולות להתאחז בו. ונמצא, כי לפעמים כל ג' בחי' אלו נעשים פרצוף א' שלם בשלשתן, ואז נק' הכל בינה. ולפעמים הם כל אחד בפני עצמו, פרצוף בפני עצמו, והם ג' פרצופים.