תוכן

א) ונחזור לענין, כי בחינות הקליפות דאצילות, הם זו"ן לבד, ואין בהם רק תרין מוחין לבד, והטעם יתבאר כמש"ל בפ"ב, כי אחיזת החיצונים היא במוחין דעיבור, ואז לא היו בו רק תרין מוחין לבד חו"ב, כי בגדלות נמשך לו גם הדעת לצורך הזיווג, בסוד וידע אדם את חוה. משא"כ בקטנות, ולכן כל הקליפה בין הזכר ובין הנקבה, אין להם לעולם רק תרין מוחין בלתי דעת, וז"ס גם בלא דעת נפש לא טוב כו'. ונתבאר במשפטים בסבא דף ק"ג, ואל אחר אסתרס ולא עביד פירין, והבן זה. כדי שלא יטשטשו העולמות. וז"ס סרס את הזכר, וצנן את הנקבה, כי אין בהם כח לפרות ולרבות, שאין בהם מוח הדעת המשתף ומחבר החסדים וגבורות ביחד לעשותה פרי. והנה בשלשה עולמות בי"ע, יש בהם קליפות יתירות, כל אחד לפי מציאותו כנז' בפ"ד, כי בעשיה נתקן גם העתיק דקליפה. וביצירה מאריך ולמטה. ובבריאה מאו"א ולמטה לבד. ודע, כי מאלו הג' עלמין הנ"ל, שהוציאו שלשה אנשים הנ"ל, הנה נתפשטו יותר, והוציאו קליפות אחרות, בשלשה עולמות בי"ע, מן שלשה אנשים עילאין לדכורין דבי"ע. ומג' נשים עילאין, לנוק' דבי"ע. כי עולם הא' הוציאה אשה ראשונה, מנהי"מ דבריאה דקדושה ומאחוריהם. ועולם ב', בנהי"מ דיצירה מאחוריהם. ועולם ג', בנהי"מ דעשי' מאחורים.