תוכן

ו) ונמצא, כי עתה ביניקה נתחדש לו פה ודיבור, משא"כ בעיבור שנתקיים בו, או מי ישום אלם. אך ביניקה, נתחדש בו, מי שם פה לאדם. והענין, כי האדם שהוא ז"א, יען הוא בחינת שם ההויה במילוי אלפין כנודע, העולה בגימטריא אדם, ואדם זה בימי עיבורו נעשה אלם, מבחינת שם ההויה שלו, אשר במילויה הוא מ"ה, ובפשוטה כ"ו, ובהתחברות שניהם, הם בגימטריא אלם, של אלהים. ועתה ע"י היניקה, אז ניתוספו בו שתי אותיות, ונעשה אלהים, שהוא בגימטריא פ"ה עם הכולל, וזה ע"י היניקה שמניקתו אמו, הנקרא מ"י, כנודע וזהו מי שם פה לאדם. וכמו שנראה בחוש הטבע, כי התינוק בשתי שנים של היניקה, מתחיל לפתוח פיו מעט מעט, עד שבהמשך זמן זה ע"י היניקה, שמתמלאין מוחותיו, נשלם בו כח הדיבור, אחר תשלום שתי שנים אלו.