תוכן

ח) ונמצא לפי"ז, כי ג' המלכים דעת חסד וגבורה ושליש הת"ת כשיצאו תחילה למלוך, יצאו מגולים, כי לא היו עדיין שם האחוריים הנז', והיה אורם גדול מאד, ולכן גם שבירת כליהם היתה שבירת גדולה, כי לא יכלו לסבול האור הגדול שלהם. אכן האורות התחתונים שהם מהחזה ולמטה, יצאו אחרי נפילת האחוריים הנז' שם, ובהכרח יורדין ועוברין בתוכם, ומתלבשין בהם ואינם כ"כ מגולים, והיה כח בכלים שלהם, לסבול יותר אורם, ולא היתה שבירתם כ"כ גדולה כמו הכלים הראשונים, ושמור כלל זה. ולכן כבוא התיקון של ז"א, שהוא הצלם של המוחין, שנבאר בע"ה בש"ה ח"א פי"ג, שאז נגמר תיקון ז"א בעיבור הב' לגמרי, אז מתהפכין כחומר חותם, ואז האחוריים הנז' ההם של או"א, מתלבשין בהם המוחין דז"א כמבואר שם, בסוד כונן שמים בתבונה, שהוא סוד הצלם דז"א, המתלבש באמא, והבן זה מאד מאד. והאורות והמוחין העליונים שמן הראש עד החזה, באים סתומים באותם האחוריים כנודע, כי גם אחורי אבא נתונים בתוך אחורי אמא, ובתוך שניהם המוחין דז"א, שהם סוד אלו האורות שנשארו באצילות אחר מיתת המלכים, ושאר האורות והמוחין התחתונים המתפשטים בגופא דז"א, הם מגולים מהחזה ולמטה, כמ"ש שם בש"ה ח"ד, כי גם המוחין המכוסים בנצח והוד דז"אמכין בהם החסדים המגולים ומגלים הארתם והבן זה היטב, כי לסיבת היותם בתחילה מגולים העליונים, היתה שבירת כליהם גדולה, ועתה באו מכוסים, כי הכיסוי והעלם הוא התיקון כנודע. אך התחתונים שבתחילה באו מכוסין, יכלו להתגלות אח"כ אחרי התיקון, והיה יכולת בהם לקבלו, שלא ע"י מסך אחורי הבינה, וז"ס הגדלות של ז"א, של כניסת מוחותיו המלובשים בצלם דאבא ובצלם דאימא הנזכר בכל מקום, והבן זה מאד כי הוא כלל גדול.