תוכן

ב) ועתה נבאר סידרן, הנה הדעת הוא המלך הא', שיצא מכלי אימא למלוך בכלי שלו, והנה עיקר העלאת מיין נוקבין, הוא ע"י הבנים שכבר יצאו לעולם, ולכן אחר צאת הדעת לחוץ למלוך בכלי שלו, והנה אורו גדול, כי הוא כולל כל החסדים והגבורות כנודע, וגם כי שאר הששה מלכים יצאו עמו כנ"ל בפ"ג כו', לכן היה בו כח להעלות מיין נוק' באמא, אשר היתה אז פנים בפנים עם אבא, וגרם להמשיך חסדים וגבורות מן הכתר באו"א ברישייהו לבד, ולא נגמרו להתפשט בשלימות בגופייהו כדרכן כמ"ש, ואלו כל השבעה מלכים שהם כללות זו"ן, היו כולם בכלים שלהם, והיו מעלים מיין נוקבין שלימים, היו נשלמים או"א מחסדים וגבורות להתפשט אף בגופא דילהון כנהוג, כי כבר ביארנו כי עיקר העלאת מיין נוקבין הוא ע"י הבנים, שכבר יצאו לחוץ, וכיון שעתה העלאת מיין נוקבין היתה ע"י הדעת לבדו שמלך, ושאר המלכים היו כלולים בלבד בו, ולא מלכו גם הם, לכן היו החסדים וגבורות בלתי שלמים, ולא נתפשטו באו"א, רק עד הדעת שלהם בלבד, כפי בחינת המעלה מיין נוקבין שהוא הדעת.