תוכן

ו) ונבאר עתה סדר עלייתם מן היסוד, הנה בענין הז"א נתבאר, כי בעליית החסדים מן היסוד, דרך חזרת האור, כדי להגדיל את הז"א, עלו הב' חסדים ושני שלישים המגולים דרך ג' הקוים, ונתפשטו בכל ג' הקוים, עד כח"ב שלו. ואמנם כאן בנקבה לא היה כך, והטעם הוא לשתי סיבות: א', מפני ששם היסוד של אימא נסתיים בחזה שלו, ולכן גרם ב' בחינות: הא' היא, שנשארו מגולים ב' חסדים וב' שלישים כנ"ל. והב' הוא, שגרם שמקום הירידה, הוא נפילה וירידה גדולה, ממקום גבוה עד היסוד שבו. והנה החסדים הם בחי' מים כנודע, והנה כאשר המים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, יש יכולת בהם לעלות למעלה מאד, מכח מרוצתם בחוזק דרך ירידה, ולכן עלו והגדילו גם את הכתר שלו, ובפרט שהיו החסדים יותר מרובים שם. אבל כאן בנקבה, הגבורות העולות אינן רק ב' לבד כנ"ל, וגם שאינם יורדות בכח ובחוזק, כי המקום שממנו יורדים הוא בסיום הת"ת שבה כנ"ל, כי משם התחלת מרוצתם לירד ולהתגלות, כי אין שם מחיצות מעכבות. והנה תכף בצאתם מן הת"ת, נכנסים תוך היסוד, וכמעט אין להם שום בחי' מרוצת ירידה. וע"כ לב' סבות האלה, אם היו מתפשטות בחזרתם, לעלות בג' הקוים, לא היה בהם יכולת לעלות, רק עד חו"ב שבה לבד, ולא עד הכתר, וע"כ הוצרך שלא יתפשטו לעלות דרך הקוים, רק שיחזרו לעלות דרך קו האמצעי שהוא הת"ת, כמו שירדו ג"כ משם, ואז עלו עד הכתר, והגדילו אותו.