תוכן

יא) והענין, כי הנה נתבאר לעיל, שהם ה"ח וה"ג, וכנגדם י' לבושים, עשרה דמים של י' שמות אהיה, ונודע כי ז"א לוקח כל י' אלו, אמנם בהתקן נוק' נמשכים בה הה"ג עם חמשה לבושיהם, ואח"כ מתקבצים ביסוד שלה, ושם נעשים בחינת חמשה דמים, שהם חמשה לבושי הגבורות, והה' חסדים עם ה' לבושיהן, שהם חמשה דמים אחרים, נשארים ביסוד של הזכר, כנז' בח"ג ובש"ו. ואמנם בעת הזיווג, אזי נותן הזכר בנקבה גם אותם הה"ח, בסוד טיפת מיין דוכרין ואז מתקבצים ביסוד שלה, כל הה"ח והה"ג עם י' לבושיהם, שהם י' דמים, ואחר כך הם מתבררין שם ברחמה, בהמשך ימי העיבור, ואז הוולד הנוצר שם, הוא נוצר מחסדים וגבורות ההם עצמה אשר שם, ומהם נעשה הוולד. אמנם מהלבושים שהם הדמים, הם מתבררין, וחציים נעשים דם טוהר, והם לבושי החסדים, שאין בהם כ"כ דינין, אמנם להיותם אחוריים, אע"פ שהם לבושי החסדים, נקרא דם. ויש בהם איזה פסולת, וגם כן לפעמים הם מתבררין, ומתהפכין לחלב, ואז הם מתבררין, והפסולת שנשאר מהם אחר שנתבררו, נעשה דם טוהר, ר"ל דין, אלא שהוא קדוש, אך אינו נעשה ממנו קליפה, אמנם הה' דמים של הגבורות, הפסולת שנשאר מהם אחר הבירור, נעשה דם טמא, שהוא הקליפה ממש. וכבר נתבאר לעיל פ"א, כי זהו בסיום תכלית כל הבירור, עד לבסוף בסיום המלכות דעשיה, אמנם כיון שנעשה מהם לבסוף קליפה ממש, לכן נקרא דם טמא, ע"ש שהטומאה נמשכת משם, וז"ס הה' דמים שארז"ל שיש באשה, שהם טהורים, וה' דמים שהם טמאים, והנה ע"ז הסדר הם ג"כ הדמים שביסוד הבינה, שמהם נעשה החלב, להניק את הז"א וזהו מובן.