תוכן

יד) ולכן תחילה נבאר טעם, אל עלית אור המלכות גם היא בדעת, למעלה מהת"ת, ועמו יתבאר הנזכר והוא, כי הנה נודע כי המלכות לפעמים היא אשת חיל עטרת בעלה כנודע, וגם כי עתה כוונתה לעלות ולקשר את כל השבעה אורות, כי היא תחתונה מכולם, ובעלייתה למעלה מהם עד הדעת, מקשר את כולם, ונמשך להם הארה נוספת, ותיקון מחודש מבתחילה, וזה בכח הארה נוספת שבה כמ"ש בע"ה. והענין, כי כבר נתבאר בש"א ח"ג פ"ד, כי מטבע האורות הרוחניים, להשאר רשימו במקומם, אף אחר הסתלקותם משם, ובודאי כי ענין רשימו שמניחים, היא הבחינה התחתונה אשר בהם, והנה אור הדעת כאשר ירד בתחילה במקום המלכות כנ"ל, הניח שם רשימו, והוא בחינתו התחתונה, והוא כי הלא הדעת כלול מחסדים וגבורות כמו שנתבאר, ובחינת המלכות של הגבורה, היא הרשימו שהניח שם בעת הסתלקותו למעלה אל הכלי החדש שלו, וכאשר ירד אור המלכות בכלי שלה, מצא שם הרשימו הנז', ובהשבר כלי שלה, עלה האור של המלכות עם הרשימו ביחד עד הדעת, ושם נתחבר זה הרשימו שהיא המלכות של הגבורות שבדעת עיטרא דנוקבא, עם החסדים שבדעת, שהם עיטרא דדכורא כנודע, וע"י חיבור הזה, האיר הדעת בו' קצוות של ז"א, והרשימו האיר בקו של שמאל, והשאיר שם את ההוד. והדעת עיטרא דדכורא שהם החסדים, האירו בקו ימין, והמשיכו את הנצח שהיה עם ההוד כנ"ל, והמשיכוהו בקו ימין, והרי נתקנו הו' קצוות כל אחד במקומו, וכל זה גרם עליית המלכות עד הדעת.