תוכן

ח) וא"ת, הרי אמרנו לעיל, שצריך שלא יהיה מרחק בין האור אל הכלי, יותר מג' ספירות, כדי שלא יתבטל הכלי לגמרי, הרי עתה הרחק נפלא מן הדעת של אצילות ששם נתעלה האור, עד המלכות דבריאה הוא ירד הכלי. הענין, כי האמת הוא דהיכא דאפשר אפשר, כי בתחילה אור הדעת אינו חסר בהיותו למטה במלכות דאצילות, כיון שסוף סוף גם למעלה לא היה לו כלי אחר להתלבש בו, וכלי הדעת היה נהנה בהיותו קרוב, אך עתה שכבר יש לו כלי למעלה, יותר יבקש הנאת עצמו, מהנאת כלי שלו. וגם כי גם הפסד הכלי אינו כ"כ גדול, כי מה שאנו חוששין הוא, אם יהיו ג' ספירות גמורות דאצילות רחוקים ביניהם, אך כל הי"ס דבריאה אינן נחשבים כגרגיר חרדל, בפני ספירה א' דאצילות והיכא דלא אפשר, לא דייקינן כולי האי אף בבריאה. וא"ת, והרי מדעת דאצילות ועד ראש הבריאה, הם שבעה מלכים גמורים דאצילות, ויש בניהם כל מרחק זה. וי"ל, כי אין אנו חוששין רק בהיות ג' ספירות דאצילות ריקניות בניהם, אמנם פה, הנה כל מקום האצילות מלא מאורות האחרים שירדו שם כנז', אשר בהיותם שם יוכל הכלי שלו לקבל הארה מהם, או גם מאור הדעת שלה ממש על ידיהם, אך עיקר החששא האמיתית הוא, שלא יהיו בין האור והכלי, שלשה ספירות דאצילות ריקנית, כי אז ודאי היה מתבטל הכלי לגמרי. ומזה תקיש לשאר הכלים הנופלים בבריאה, משאר המלכים התחתונים כמ"ש.