תוכן

ז) וענין זה צריך ביאור רחב, ונקצר בו, והענין, כי כבר ביארנו בח"א פ"א, כי עולם הנקודים הוא הוא עולם האצילות, ומתחילין מטיבור א"ק עד סיום רגליו בקירוב, כמבואר בש"א ח"א פ"ב, עוד יתבאר בשערים הבאים בע"ה, כי הנקודה הא', של הי' נקודות, אשר ממנה נעשה כתר האצילות הוא א"א, והוא מתפשט עד סיום האצילות אחר התיקון, וכל שאר הפרצופים דאצילות מקיפים ומלבישים אותו זה ע"ג זה, ונמצא כי במקום שנתפשט עתה זה הכתר, שהוא עד חצי הת"ת דז"א, שם יהיה ממש אח"כ בעת התיקון מקום הת"ת שלו עצמו וטיבורו. ונודע ג"כ משערים הבאים, כי או"א מלבישים לאריך מן הגרון שלו, עד טיבורו ושם מסתיימין, ואם אף או"א אחרי התיקון לא יתפשטו יותר משיעור הזה איך א"א שהוא עליון מהם, יתפשט וישפיל עצמו קודם התיקון, מה שהתחתונים ממנו לא יתפשטו וישפילו עצמם למטה אף אחר התיקון. ונ"ל חיים, כי כמ"ש לקמן כי סיבת התפשטות או"א עד חסד וגבורה לבד, היה מן האחוריים שלהם שירדו שם, הנה כן יהיה בכתר, כי מה שנתפשט ממנו, היה בחינת נה"י שלו שנפגמה כנודע כנ"ל, ואמנם אחר התיקון, יתפשט כולו למטה עד סיום כל האצילות, לצורך ז"א, כי שם מקומו. ואמנם הכלי של הת"ת שנפל בכתר הבריאה נשאר שם, כי גם בתחילה שנתעלה אור הת"ת במחיצתו העליון, הנה עדיין הוא עומד בספירת הת"ת, ואינו נקרא ריחוק גדול, ומה גם אח"כ שרצה אור הת"ת לחזור למקומו. אך כלי הדעת שהיה בדעת של בריאה, בהתרחק עתה אור הדעת ממנו כנזכר, ירד הכלי עד סוף הבריאה במלכות, כי שם תכלית הירידה.