תוכן

ה) והנה שאר הג' אורות, של דעת וחסד וגבורה, ירדו למטה ממקומם, ובודאי שנחלש כחם, ולא יוכלו לחזור ולעלות אל מקומם הא', וישארו שם להאיר בכליהם, אך אור הת"ת שלא ירד ממקומו כנ"ל, ולא נחלש כחו כלל, אנו מפחדים כי בראות את עצמו משולל מן הכלי שלו, יחפוץ יותר בהנאת עצמו, כי לא ירצה להיות מגולה בלא לבוש, ויחזור ויתעלה לבטן אמו, אשר הכלי שלה קיים כנ"ל פ"ג, וגם כי יינק משם הארה גדולה, כי חפץ התחתון לחשוק לעלות במקום גבוה, ואם כה יעשה, יתרחק מן הכלי שלו ויתבטל לגמרי, ולכן מה עשה המאציל העליון, הגדיל והמשיך את כלי הכתר דנקודים שלא נשבר, ונמשך דרך קו אמצעי, כי כבר ביארנו פ"ו מח"א, שג' הראשונות יצאו מתוקנות בדרך קוים, ונמשך הכלי ההוא עד חצי מקום הת"ת, שהוא עד הטיבור דז"א לבד, כמ"ש הסיבה לקמן, ואז נתעלה אור הת"ת כולו במקום מחציתו העליון, כי עד שם הגיע התפשטות כלי הכתר, ונתלבש בו. ואז אור הדעת שירד במלכות דאצילות, בראותו שכבר יש לו מקום ג"כ להתלבש, כי הרי מקום הדעת הוא בקו האמצעי, בין כתר לת"ת, ואז גם הוא עלה שם במקומו, ונתלבש בכלי ההוא החדש, כי יותר הוא חפץ מהנאת עצמו, מהנאת הכלי שלו, ואז בעלותו שם, נתן גם הוא כח והארה בכלי ההוא, והגדילו יותר, שנמשך עד כל מקום הת"ת כולו, ואז גם אור הת"ת חזר להמשך בכל הכלי ההוא, כדי להיות יותר קרוב אל הכלי שלו, וזה נהנה וזה אינו מפסיד, כי הרי יש לו ג"כ כלי שלם במקומו. ונלענ"ד חיים, כי בתחילה עלה הת"ת במקום הדעת כנודע, כי עד הטיבור הוא סיומו, ובעלות הדעת, לקח הדעת מקומו, והוצרך להגדיל עוד הכלי, עד סיום הת"ת כנ"ל.