תוכן

א) נבאר בו סדר יציאת השבעה מלכים התחתונים בפרטות, ואיך מתו, והיכן ירדו הכלים, והיכן נשארו האורות. עם שכבר ביארנו דרך כלל בפ"ג, הנה בתחילה יצא אור הדעת, ובו כלולים שאר האורות כנ"ל פ"ג, ונכנס בכלי שלו, ונשבר הכלי. וירד בעולם הבריאה, ר"ל העתיד להיות בריאה כנ"ל בפ"ג. כי עשרה נקודות נתפשטו, בקומת אורך עולם האצילות, ר"ל העתיד להקראת אצילות, שהוא אחר התיקון, כמ"ש ח"א פ"ז. ותחת מקום התפשטות נקודה העשירית, שם היה אח"כ עולם הבריאה, ושם נפל הכלי של הדעת, במקום הדעת דבריאה, כי שם הוא מקומו המתיחס אליו. והאור של הדעת נפל גם הוא, אלא שלא ירד בבריאה, רק במלכות דאצילות, שהיא סוף כל האצילות, כי עדיין לא יצא אור המלכות דאצילות למלוך בכלי שלה. וסיבת ירידתו שם, היה להאיר משם אל הכלי שלו, אשר בדעת דבריאה, בסוד הנפש החופפת על הקבר להאיר בו אחרי המיתה כדי שיהי' בו קצת חיות והארה ולא יתבטל לגמרי, ויוכל לחזור ולהתקן בסוד תחיית המיתה, וכמ"ש בפ"ט, ולכן ירד תכלית הירידה, להיותו קרוב מאד אל הכלי שלו, אך לא ירד בבריאה, דאין מיתה באורות, וירידת הבריאה נקרא מיתה כנזכר פ"ג. וכיון שלא ירד שם מחמת פגמו, אלא לתועלת הכלי שלו, לכן אינו נקרא ביטול אל האור הזה, כמו שאנו קוראים ביטול אל ירידת האחוריים דאו"א כנזכר פ"ג, עם שגם הוא אינו אלא באצילות. יען כי שם ירדו מחמת גרעונם, שלא יכלו לעמוד שם במקומם למעלה. אכן זה לא ירד רק לצורך הכלי שלו כנזכר, ולא לחסרון שהיה בו, וכיוצא בזה הקיש באורות שאר המלכים, כמ"ש בע"ה.