תוכן

ו) אמנם יש כאן מקום שאלה, כי הרי בז"א המלביש את אמא לנה"י שלה כנזכר, הנה היסוד דאמא הוא הדעת של ז"א, וכן כאן בא"ק היה כן, כי הדעת דנקודות יונק מיסוד א"ק, ולא חו"ב הגדולים ועליונים ממנו. והתשובה, כי האימא דאצילות, הנה היא ארכינת עצמה, ויתבא רביעא על בריה הוא הז"א, לעשות לו מוחין, וכשהיא רובצת, מוכרח שנשפל היסוד שלה למטה מרישיה ירכותיה שהם נ"ה, ולכן דעת דז"א לתתא מחו"ב שלו. אמנם כאן בא"ק, הוא עומד ולא רבוץ, ואז פרקא קדמאה דיסוד הקבוע בסוף הת"ת, הוא הגוף, ודאי שהוא גבוה מנ"ה, ונמצא כי בנקודות הדעת שלהם גבוה למעלה מחו"ב שלהם ונמצא כי מסיום היסוד דא"ק הנתון בדעת הנקודים, משם מסופו יוצא הבל והארה אל חו"ב דנקודים, שהם תתאין מיניה.