תוכן

ה) ונבאר עתה סדרן, כי הנה י' נקודות אלו, כבר נתבאר לעיל פ"א, כי הם הם הנקודים של ס"ג, והנה ט' נקודים הם, מן הקמץ ועד השורוק, ולא נמצא בכולן נקודה שתהיה על האות רק א', והוא נקודות החולם. גם נקודה אחת לבד באמצע והיא נקודת שורוק בוא"ו. ושאר הנקודים הם למטה מהאותיות. והנה נקודת החולם היא בת"ת כנודע, תיקון ע' דקכ"ה ע"א, ונמצא כי ת"ת דא"ק, ממנו יוצא נקודת החולם, אל כתר הנקודות דרך הטיבור. ונודע כי חולם איהו כתר על אתוון, כנזכר בתיקונין ד"ה ע"א, הרי כי החולם עיקרו בת"ת דא"ק, אמנם נעשה כתר אל נקודות. והבן זה, שלא יחלקו מאמרי הזוהר זה עם זה, ועד"ז תקיש בשאר הנקודים. ואמנם משורק וא"ו דיסוד דא"ק, יוצא הבל אחד לאו"א דנקודים, כי הנקודה שהיא כעין יו"ד שבשורק, היא יותר עליונה, כי היא נקודה, וממנה יונק אבא דנקודים. וגם כי צורתה יו"ד, וחכמה היא י' דשמא קדישא. והו' של השורק, שהיא אות, ממנה יונקת אמא דנקודות. כנודע, כי נקודות חכמה, ואתוון בינה. גם הענין, כי היא בחי' הו' של ז"א, שהוא ו' קצוות לבד, שניתנו באמא להוציאם לחוץ, ולכן היא לוקחת ו' זו. ונתבאר בתיקונים דקכ"ח ע"א כנז', כי נקודות שורק הוא ביסוד כמ"ש, ולכן הושם ניקוד זה באמצע האותיות, כי כן היסוד נתון באמצע נ"ה, וההבל היוצא ממנו נקרא שורק בוא"ו, וכנודע כי גם היסוד הוא ו' זעירא.