תוכן

י) והנה הה"א נקרא חמשה אורות דיום א', והם אורות היום והשמש, שהם זכרים. וה"ג הם מאורי האש, אורות הלילה, שהיא הנקבה. וכבר נודע, כי הדעת של ז"א יש בו תרין עיטרין: חסדים, וגבורות. וה"ח שבו נשאר שרשם בדעת, והם יצאו ונתפשטו בתחילה, בה' ספירות שהם: חג"ת נ"ה, ואחר כך מהארת כללות אלו הה' חסדים של התפשטות, ירדו עד היסוד. ואח"כ גם הגבורות השאירו שרשם בדעת דז"א, ובצאתם יצאו עד היסוד בו, כי מצאו החמשה חסדים מתפשטים בגופא, ולא היה להם מקום פנוי, ולכן ירדו עד היסוד דרך ישר, מן הדעת ועד היסוד, ששניהם בקו האמצעי, ושם נתערבו עד שהאירו החסדים תחלה בנוקבא כמ"ש. ואח"כ יצאו משם, וניתנו בדעת של הנוקבא כנ"ל, כי דעת הנוקבא כנגד אחורי היסוד דז"א, לפי שלעולם החסדים יוצאים בתחלה.