תוכן

ב) גם בעת עליית אורות נה"י דבינה למעלה כנז', גם הסיגים של הג"ת דז"א עצמו שלא נתבררו לגמרי, גם הם עלו עמהם עד החזה שלה במקום הדדים, ולא יצאו עם ז"א כשנולד, כנ"ל בפ"א. והנה בזה תבין, למה אין התינוק אוכל מעצמו, רק יונק משדי אמו, כי להיות סיגים אלו מג"ת שבו, שהם דינים חזקים, אין בו כח לצרפם ולבררם ע"י אכילתו, כנודע כי האכילה היא בחי' בירור, כמבואר במקומו וצריך שאמו תבררם תחילה, ותנקה הפסולת שבהם, ותניקהו מה שכבר ביררה היא, כי גם שאר הבחי' כולם, ביררם היא בעת העיבור, וגם אלו הם מתבררים על ידה עתה, אלא שבעת העיבור לא יכלו להשתלם ולהתברר, ובהמשך ב' שנים אלו של היניקה יתבררו. כנזכר בפ"ו, וגם בירור זה לא יכול להעשות, עד שעלו למקום השדיים, שהם מקום עליון, בג' אמצעיות, וע"י עלייה ההיא נתבררו שם, ונתמתקו, ונעשו חלב, ממה שנתברר מהם, שהוא הטוב שהיה בתחילה מעורב בתוכה, ואותו הטוב המעורב בהם, הוא שנתברר ונהפך בסוד חלב, כי בהיותו בתוך הסיגים, הם מתרבים עליו, ונהפך לדם, ועתה שנתברר מהם, נהפך ללבן שהוא שרשו. והסיגים שבהם, יוצאים בסוד דם טמא, אחר תשלום ב' שנים של היניקה, דוגמת הסיגים האחרים, שלא יצאו עד תשלום זמן העיבור בסוד דם לידה, כנ"ל פ"א, כן אלו הסיגים יוצאים ממנה אחר תשלום זמן היניקה, שאין בהם עוד מה להתברר, שיהיה ראוי להעשות ממנו בחי' זו"ן שבאצילות, כנ"ל פ"א ע"ש היטב, איך גם הם חוזרין להתברר לצורך עולם הבריאה כו'.