תוכן

ד) ואמנם גם בכתר, היה בו קצת ביטול כנ"ל, ואינו כ"כ גדול כמו באו"א. והענין, כי הלא נודע שכל מציאות מוחין, הם באים מלובשים תוך נה"י מלכות של הקודם אליו, כמ"ש בש"ד ח"א פ"ה, כי המוחין דז"א, באים מלובשים תוך נהי"ם דאימא, בסוד כונן שמים בתבונה. והנה גם המוחין דאו"א, הנמשכין אליהם מן הכתר, כנ"ל ח"א פ"ו, גם הם צריכים שיבואו מלובשים תוך נה"ים של הכתר, בבחי' החיצוניות החיצון שבהם, כמו שהוא בנהי"ם דאימא לז"א וע"ש. והנה כיון שאלו החסדים והגבורות של או"א נפלו ונתבטלו, ודאי שגם מלבושם שהוא חיצוניות נהי"ם דכתר, גם הוא ירד עמהם ונתבטל, והרי זה הוא ג"כ פגם בנקודת הכתר. האמנם בבחי' שכבר נכנסו באו"א, ואינם נחשבים עוד מבחינת הכתר, לכן לפעמים נכנה הכל בבחי' ביטול אחוריים דאו"א, ולא נזכר ביטול בכתר, לסיבה הנזכר, וזכור זה. אמנם האמת הוא, כי בכל הי' נקודות היה פגם וביטול, וכנ"ל בח"א פ"ה, שהם סוד עשרה ניצוצות צפרני הרגלים וע"ש. והנה להיות כי טעם ביטול נהי"ם של הכתר, הוא סיבת לקיחתו מן הארת האזן המעולה בריחוק מקום בסופו, גם פגמו היה בסופו, שהם נהי"ם שלו התחתונים וגם זה בבחינת חיצוניותם לבד, כי כבר לקח אור האזן, מכל מקום גם הוא בסופו. ובירור הענין יתבאר לך, מש"ג ח"ה פ"ב ופ"ג כי מהכתר של אלו הנקודות נתחלק, חציו העליון לעתיק, וחציו לאריך, וזה החצי דאריך, הוא שאירע בו קצת פגם.