תוכן
טז) והרי נתבאר בזה, איך ע"י היניקה, נעשה ז"א בסוד ו"ק גמורות, כי מה שהיה תחלה בעיבור תלת כלילן בג', עתה נתפשטו לו"ק ממש, בסוד פרצוף א', קשורים זה בזה היטב דרך קוים, והרי זה תיקון נוסף, על תיקון הנעשה ע"י העיבור, ויתבאר זה היטב לקמן.
גם נבאר בחי' השדיים האלו, בבחי' שם אהיה, ונבארהו במ"ש בח"א פ"ח, איך יש ג' אהיה: דיודין, אלפין, ההין, והם בג"ת שבה, וזה התחתון הוא במילוי ההין, ואין בו רק ט"ל אותיות, כי הא' הוא דיודין, הב' באלפין, ובכל א' מ"א אותיות: בפשוט, ובמילוי ובמילוי המילוי. ושם נתבאר, כי ב' אהיה התחתונים שבג' הראשונות, הנה בשעת הזרעת הטיפה של אודם, עולים למעלה באהיה הא' דיודין.
אמנם עתה אינו כן, כי כל אחד הוא במקומו, ונמצא כי אהיה התחתון שהוא בג' אחרונות שבה, שם יורד ונמצא הדם במקור ויסוד האשה תמיד, כי הוא בסוד האחוריים של חג"ת, ועולה דם כזה: א', א"ה, אה"י, אהי"ה. ושם באחוריים הוא הדם.
וכמו כן אהיה הא' דיודין, יורד ומתלבש באהיה הב' דאלפין, שבג' האמצעיות, שמקומו בת"ת שבה, במקום החזה, ושם מתחברין שניהם, ונעשים השדיים שלה, ולכן אלו הב' אהיה בשני מילוי שבהם, ביודין ובאלפין, הם בגי' ש"ד, לרמוז כי מהם נעשים השדיים,
ואז בעת הלידה, חוזר לעלות הדם, שהוא ריבוע אהיה דההין שבג"ת למעלה במקומם, כנ"ל בפרק זה, שעולין אורות נה"י שלה למעלה, עד כנגד החזה, ואז מתהפך מדם שהוא דין, כי אהיה דההין הוא דינין יותר, להיותו בההין, ולהיותו תחתון, ושם למעלה מתהפך לרחמים, ונעשה חלב. והרי נתבאר פה, איך מטיפת אודם שבנקבה, נעשה הדם בוולד, כי הדם נעשה חלב ואחר שיונק אותו זה הוולד, מתהפך בו לדם אח"כ כבתחילה, אלא שעתה הוא מזוקק וברור. וכמ"ש בפ"ד.
