תוכן

א) נבאר עתה היניקה בג' בחינות שיש בה: א', מה ענין הדדים, שמהם יוצא החלב. ב', החלב בעצמו מה עניינו. ג', איך הוא היניקה, אשר על ידה מתגדל העובר. והנה בענין הדדים, צריך לידע מהיכן נתהוו, ולמה יש דדים באיש ובאשה, אלא שאלו גדולים ואלו קטנים. ולמה בדדי האיש אין חלב, ובדדי האשה יש בהם חלב הרבה. ולמה היו ב' דדים. ומה נשתנה מקום העיבור, ממקום היניקה, כי זה בבטן, וזה בחזה. ויהיו גם הדדין בבטן, כמו דדי בהמה. והענין הוא, כמש"ל פ"י ח"א, כי האשה תכף בעת ראשונה שנתעברה בוולד, נפסקת דם ווסתה, כנראה בחוש העין. והנה אותו הדם שהיה יוצא בבחינת ווסת, נסתלק משם ועלה למעלה בשלשה האמצעיות דאו"א, והענין, כי תרין פרקין ראשונים של נ"ה דאריך, נסתלקו למעלה במקום ג' אמצעיים דאו"א, שהוא החזה שלהם, ונשארו ששה פרקין, שהם ב' תתאין דנצח, וב' תתאין דהוד, וב' פרקין דיסוד ועטרה, כי היסוד אינו גדול בתלת פרקין כמו הנ"ה, ואלו הששה פרקין מהם נעשו ו"ק אל הז"א. ואמנם אע"פ שאין ביסוד רק תרין פרקין כנזכר, עכ"ז לא נאמר שעלה הפרק הא' דיסוד גם הוא, עם ב' פרקין העליונים דנ"ה, כי זה נשאר למטה בין ב' פרקין אמצעים דנ"ה דאריך, כנ"ל ח"א פי"ו בראשו וגם בסופו, בענין הגרון דז"א מהיכן נתהוה ע"ש.