תוכן

ב) וביאור טעם זה הוא, כי השבעה מלכים תחתונים היה בהם מיתה גמורה, כאדם הנפטר מהעולם, שרוחו תשוב אל האלד'ים אשר נתנה, והגוף שאין בו כח עוד לכלוא את הרוח, ולהעמידו כלוא בתוכו, מת ושב אל העפר למטה, ולכן גם באלו המלכים, שהכלים שלהם שלא יכלו לסבול את האור הגדול מיתו, וירדו אל העפר, הוא עולם הבריאה, ורוחם עלה אל האלד'ים, היא אימא עילאה, שממנה יצאו האורות, והעצמות המתפשט בהם הוא שנסתלק, ולכן נקרא מיתה, כי כל היורד מגדולתו, ונבדל מעולמו וממדרגתו למדרגה תחתונה יקרא מיתה, כמ"ש בזוהר פרשת נשא באדרא, לא תימא דמיתו אלא מאן דנחית מדרגוי כו', כמד"א וימת מלך מצרים ע"ש. אמנם הפגם אשר אירע בג' ראשונות ומה שנפל מהם נשאר באצילות עצמו, אלא שהיה למטה ממקומו כמ"ש בע"ה, ולכן לא יקרא מיתה אלא ביטול בעלמא.