תוכן

א) אחר שנתבאר לעיל בפ"א מזה החלק, היות הנקודות האלו יוצאין בב' בחינות: אם בבחי' עגולים. ואם בבחינת יושר. משא"כ באח"ף, כי כולם יושר לבדו. צריך לתת טעם לזה, למה יצאו הנקודות דרך עגולים. ואמנם הטעם, כי אינו דומה ההבל והאור היוצא דרך אח"ף, לאור היוצא מן העין, כי אורות והבלים היוצאים מן אח"ף, הם מקלחין ביושר דרך הנקבים. אך אור העינים, גם אם האדם יעמוד ביושר, יוכל לנענע עיניו, ולהפך הבטתו אל הצדדים לכל מקום שירצה, אך ודאי כי עיקר ההארה בהבטתו, יהיה במה שכנגד פניו, אך מן הצדדין הארתו מתמעטת. ונמצא כי אלו האורות שיצאו מן העינים, הנק' נקודות עיקר הארתם הוא בפנים, ולא באחור. אמנם ודאי, שמכח ההארה ההיא שמצד פנים, מתפשט אל האחור, בין בחי' האורות, ובין בבחינת הכלים, בין באור היושר, בין בעגולים. ונמצאים אלו הנקודות מתעגלים סביב הא"ק, מהטיבור ולמטה. עוד טעם ב', כי הרי נתבאר לעיל פ"ב כי אורות העקודים של הנקודים, הם האורות היוצאים דרך העינים. וגם נתוסף בהם הארה, מאור החדש שבקע וירד דרך הפרסא למטה מהטיבור, ויוצא דרך הגומות שבעור. ונמצאים הנקודות מב' אורות אלו. והנה אם מפאת האור העיקרי שהוא היוצא דרך העינים, כבר נתבאר פ"ב, כי להיותם מצומצמים אורות רבים בחזה, הם יוצאים בכח ובחוזק גדול, ומקלחים בקלוח חזק, וע"י הקלוח החזק, גורם שמתעגל בעת שמקלח לחוץ.