תוכן

א) בביאור בחינת הב', והיא היתה בזמן עיבור הראשון של זעיר אנפין, שנתעבר במעוי דאימא, כדי להתקן ולהתחבר בבחינת ששה נקודותיו, ולכוללן זו בזו, שיהיו בחינת רשות היחיד, ולא רה"ר נפרדות זו מזו כבראשונה, וע"כ נעשו שם ע"י העיבור בבחינת ג' כלילן בג', שששת הנקודות שבו נכללו זו בזו, והשלשה נקודות נכללו בג' האחרות, כי חג"ת נתלבשו תוך נה"י שלו, ונמצאו חסד תוך נצח, וגבורה תוך ההוד, ות"ת תוך היסוד, ואז נקודת העטרה לא היה לה בן זוג להכלל בו, דמיון הג' הנז', ואז עלתה נקודת המלכות, שהיא העטרה, והלבישה את היסוד. והרי יש בקו אמצעי תלת בחינות זו בתוך זו. ובב' קוים האחרים, לא יש רק ב' נקודות לבד זו בתוך זו בכל קו וקו. ונמצא כי עובי הקו האמצעי, הוא יותר משאר הקוים.