תוכן

ו) והענין כי נודע, שכשהאומן מברר הכסף והזהב מהסיגים, כאשר יצתה ממחצב האדמה, לא נתקנו בפעם ראשונה לגמרי, ובהכרח נשארים קצת סיגים מעורבים בהם, כי הסיגים היותר עבים ורעים, יוצאין ונפרדים בפעם ראשונה, והיותר סיגים זכים, נשארים, וחוזרים ומבררין אותם כמה פעמים, עד שמזדכך הזהב לגמרי. וכן היה הענין בכאן, כי במוחא ובמחשבה דאבא, הובררו רוב הסיגים, ובהכרח נשאר בהם קצת סיגים דקים, ובהנתנם בסוד זיווג בבטן אימא, חוזרין להתברר בשלשה ימי הקליטה, והמובחר שבהם נקרש ומצטייר ממנו הוולד, והשאר נעשים מיין מוזרין, כמש"ה הלא כחלב חתיכני וכגבינה תקפיאני וכו', וכמש"ה ארחי וריבעי זרית כו', כי אין כל החלב נעשה גבינה קרושה, בהנתן לתוכה טיפת המסו. אמנם המובחר שבחלב נעשה גבינה, והשאר נשאר בבחי' מי הקום, וכן נעשית מהטיפת מיין של ההזרעה של הזכר ושל הנקבה, שמתבררין בג' ימי הקליטה, ומהמובחר שבהם מצטייר הוולד ונפרדים הסיגים מהם. ואח"כ בכל חדש וחדש מימי העיבור, מתברר יותר, בירור אחר בירור, מעט מעט בהמשך חדשי העיבור, עד שמגיע זמן הלידה, וגם אז מתברר יותר, כי כל הפסולת יוצא בסוד דמים טמאים, בסוד א"א לפתיחת הקבר בלא דם והמובחר מתהפך לחלב, וניזון בו הולד ומתגדל בו, וגם בשתיתו החלב ההוא חוזר בו להתברר, עד שחוזר להתעבר פעם שני, להמשיך לו המוחין שהם ג"ר, ואז נשלם. ואמנם אחר שכבר הובדלו הסיגים ונפרשו ממנו זמן רב, אין יכולת בהם לחזור לידבק בו אחר שנולד ויצא חוץ ממעי אמו, אחר היות להם זמן רב שכבר הופרשו, וגם כי עתה נתערב עמו טיפת או"א אורות יתרים, ואין בסיגים כח לחזור ולהתחבר שם, אחר שהופרשו, לולי ע"י פגם התחתונים, וגם זה אינו רק אחר שיסתלקו ג"ר הנק' מוחין, כי באלו לא היה בהם אחיזה מתחילה, וכמ"ש במקומו.