תוכן

ה) ואמנם טעם הדבר, למה הבירור הוא ע"י או"א, הוא, במה שנודע כי החיצונים והקליפות, אין להם אחיזה בכל הב' ראשונות, שהם אריך ואו"א, כי לכן הכלים שלהם לא מיתו, אמנם נתבטלו לבד, כנ"ל בש"ד ח"ב פ"ד. ונמצא, כי בעלות בירורין אלו במחשבה דאבא, אין יכולת אל הסיגים אשר מעורבים ונאחזים בהם מקודם לישאר שם, והם נפרדים משם, ויוצאים בסוד ניצוצות דנפקי מכד אכתש אומנא בפרזלא, כנז' בפרשת פקודי, כי אין כח באותם הניצוצות להיותם סיגים, לסבול הכאת האומן, ונפרדים משם. וכפי מנין ש"ך הניצוצות דאור, שיש באותם הכלים, כמש"ל בפ"ג, כן הניצוצות של הסיגים היוצאים מהם, הם ש"ך ניצוצין דוגמתן, וז"ש בפרשת פקודי ניצוצין, זריק לש"ך עיבר ואתבריר פסולת מגו מחשבה, והרי עתה הובררו קצת, וכאשר ניתנים ביסוד דאימא בסוד זיווג כנ"ל, חוזרים שם להשלים בירורם על ידי טיפת מ"ן שלה, כי גם היא אין אחיזה אל הסיגים בהיותם הכלים בתוכה, ומתבררין שנית כמ"ש.