תוכן

ב) ולכן צריך שנבאר איך נתבררו עי"ז העיבור. והענין, כי הנה בעת עליית האורות של אלו המלכים תוך אימא בסוד מ"ן, כנ"ל פ"א, גרמו זיווג לאו"א, ואז אבא מברר אלו המלכים, כנודע בפרשת פקודי דף רנ"ד ע"ב, וז"ל, ות"ח רישא שירותא דמהמנותא, גו מחשבה, בטש בוצינא דקרדינותא, וסליק גו מחשבה, ניצוצין זריק לש"ך עיבר ובריר פסולת מגו מחשבה ואתבריר כו'. והענין, כי כל הבירורין של המלכים, נעשים ע"י המחשבה שהוא המוח ששם מתברר, ומשם יורד אח"כ בסוד טיפת הזיווג. אמנם יש מחשבות ומוחין רבים, ובמחשבת עתיק, הוברר אריך. ובמחשבת אריך, הובררו או"א, כנזכר בשערים שעברו. ובמחשבת או"א, הובררו זו"ן. ובמחשבת זו"ן, הוברר עתיק של בריאה. ובמחשבת עתיק דבריאה, הוברר אריך דבריאה. וכן כיוצא בזה, עד סוף עולם העשיה כנודע, בין בכללות, בין בפרטות כל ספירה וספירה עצמה, כי מהיותר מבורר וזך נעשה בחינת העליונה, ומהנשאר ממנה נעשית בחי' השניה, וכן ממדרגה למדרגה עד סוף המדרגות.