תוכן

יב) ונדבר עתה באלו החו"ג הראשונים, אשר הם לצורך הגדלת פרצוף דא"א עצמו, ונאמר, כי הנה נודע כי מוח החכמה מתלבש תוך הנצח, ומוח הבינה בהוד, ומוח הדעת ביסוד. והנה היסוד דעתיק, אשר הדעת בתוכו, כולל חו"ג, הוא צר, ואינו רחב כמו היסוד דאימא, הנכנס ברישא דז"א, שהוא יסוד נוק' שהוא בית הרחם, אשר בה נוצר הולד, והוא רחב ויכול לסבול בתוכו חו"ג, משא"כ ביסוד הזכר שהוא צר מאד דרך צנור. ולכן כאשר נכנס הדעת של א"א, תוך יסוד דעתיק, לשיכנסו אחר כך תוך א"א, לא היה מקום שם לקבץ החו"ג ביחד בתוכו. אמנם נכנסו תחילה הגבורות, כי הם הבחי' השנית האחרונה של הדעת, והתחתון נכנס ראשון כנודע, כדי שישארו אח"כ החסדים על הגבורות. ואח"כ כאשר נכנסו החסדים, לא היה מקום לסבול את כולם, ואז דחו החסדים את הגבורות שהיו למטה מהם ביסוד, ויצאו דרך פי נקב היסוד לחוץ, תוך גופא דא"א, ונכנסו החסדים במקומם תוך יסוד דעתיק, ואז הגבורות היוצאים לחוץ, חשקם ותאותם להדבק בחסדים, כדרך הנוק' הנאמר בה ואל אישך תשוקתך, ולכן לא ירדו למטה בגופא דא"א, להתפשט בו' קצותיו ע"ד ז"א, אמנם חזרו ועלו אחורי יסוד דעתיק, והלבישוהו סביבו מבחוץ, בסוד אור חוזר נוקבין מתתא לעילא, ואז נמצאו החו"ג במקום א' למעלה מחזה דא"א, בשליש העליון של ת"ת דא"א, שעד שם מגיע היסוד דעתיק, כנז' בש"ד ח"ב פ"א ע"ש, ואין ביניהם רק מסך היסוד, כי אלו בפנים, ואלו בחוץ. והנה בז"א הגבורות יורדות עד היסוד בו כנז"ל, לפי שהנקבה דז"א היא פרצוף נפרד מהזכר, וצריך שירדו שם הגבורות ביסוד דז"א, כי שם היא כנגדו דעת דרישא דנוקבא, ויוצאין ונוקבין דרך האחור לתקן הפרצוף דנוקבא, וגם החמשה חסדים אלו מתפשטין בגופו לתקן פרצופו שהוא נפרד ממנה. אמנם בכאן, דכר ונוקבא דא"א פרצוף א', צד ימין דכורא, וצד שמאלו נוק', ולכן אינם צריכות הגבורות לירד ביסוד כמו בז"א, אמנם נשארים בתוכו, והחסדים מתפשטין בצד ימין, והגבורות בצד שמאל כמ"ש בע"ה.