תוכן
יא)
ואמנם החסד הוא בחינת חמשה חסדים. והגבורה, ה' גבורות, כנזכר באדרת נשא קמ"ב.
והנה בז"א היו שתי דעות חד ממוחין שנמשכו לו מאבא. וחד במוחין שנמשכו לו מנה"י דאימא. וכל א' מהם כלול מה' חסדים וה' גבורות.
וטעם לזה הוא, כי הלא גם מוחין דא"א, נמשכין לו ע"י התלבשות בנה"י דעתיק ביה, והנה עתיק אין בו שני פרצופין נפרדים דכר ונוקבא. אמנם תרווייהו חד פרצופא. ולכן התם בז"א, דאו"א הוו תרין פרצופין, נכנסו תרין בחינות דמוחין, א' בנה"י דאבא, וא' בנה"י דאמא. אכן הכא דעתיק, דכר ונוקבא דיליה כולא הוי חד פרצופא, ולכן אין בא"א רק תלת מוחין לחוד. ולכן אין בו רק דעת א', ובו ה' חסדים מצד הדכורא, שם מ"ה שבו. וה' גבורות מצד הנוקבא, שם ב"ן שבו. כי הכל בחינת א' הוו,
וזכור אל תשכח כלל זה, כי לעולם בכל פרצופי האצילות, כל החסדים נמשכין משם מ"ה החדש, שבא לתקן האצילות. וכל הגבורות משם ב"ן של בירורי המלכים. וז"ס הזווג, למתק גבורות הנוק' שם ב"ן, המתבררות עתה מחדש, בכל זיווג וזיווג בסוד מ"ן, כנ"ל בש"ג ח"ג פ"ט, ע"י החסדים הנמשכין משם מ"ה החדש.
וכבר נתבאר ג"כ שם, כי מה שבירר העתיק פעם ראשונה, היה לתקן עצמות הפרצוף דא"א, בתחילת תקונו, ונתנם בא"א בבחינת מוחין. ואלו החו"ג שנתנם העתיק בא"א בפעם ראשונה, מהם נבנה ונתקן פרצוף א"א דכר ונוקבא, ונשארו שם תמיד קבועים לעולם. וכאשר חוזר גם הא"א לברר לצורך או"א, לתקנם בפעם הראשונה, אז צריך שיקדים אליו זווג העתיק דכר ונוקבא, ויחזרו להמשיך מוחין חדשים אל א"א ונוקבא, כדי שיוכלו לברר בירורי חלקי או"א. ואז באים אליהם החו"ג חדשים, החסדים משם מ"ה, והגבורות משם ב"ן. ואז נתקנים שם בתוך הא"א חלקי או"א כנזכר שם. ועיין ש"ד ח"א פ"ז. הרי שיש ב' מיני חסדים וגבורות: א' הוא הראשונים, לתקן הפרצוף. ב' הם החדשים, הנמשכים בכל זווג וזווג, ובכל פעם ופעם, אשר אלו אינם נשארים שם קבועים, רק נתקנים ונעשה מהם צורת הולד ונולד שם.
