תוכן

ו) האמנם בז"א, אינו כן, כי להיותו הזכר העליון, והוא חסד, אין אל הקליפות אחיזה רבה בהם, ואינו דבר מצוי, וגם אם יתאחזו בהם איזה פעם, יכולין להתקן ולהטהר, ולכן אין חשש בהיותם שם וינקו מהם, כי יניקתם משם היא לפעמים, והיא מעוטה מאד, וגם כי יכול להטהר, ולכן אין ששה התחתונות שבז"א מסתלקין גם בעת הפגם, ואדרבא הם מוכרחים להמצא תמיד, כי הו"ק שבו הם ששת ימי בראשית, אשר כל הנבראים נבראו מכחם, ומוכרחים להיותם נמצאים להעמיד העולם ולהשפיע בו. האמנם בהגיע הפגם עד ז"א, אז הו"ק גופא דיליה נשאר שם לטעם הנזכר, האמנם הד' ראשונות שבו, שהם כח"ב ודעת, הם המסתלקין, כי להיותם מעולות בתכלית העילוי, אם ח"ו יפגמו שם וינקו משם, אף אם תהיה אחיזתם שם מועטת מאד, להיות אחיזתם במקום עליון ההוא, הוא אחיזה עצומה מאד, ויחרב העולם. ונמצא כי ז"א הוא להפך מנוק', כי עת שיחטאו ביניהם התחתונים למטה, אם יחטאו במלכות, אז מסתלקין הט' תחתונות, ונשארה הכתר שבה. ואם יחטאו בז"א, אז מסתלקין הד' עליונות, רישא דז"א, ונשאר גופא דילה לבדו.