תוכן

ד) והנה גם באמנו יש הפרש, כי יש פגם שיוכל לפגום בחלק הי' התחתון שבה, וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, וכתיב וכבודי לאחר לא אתן, ולכך לא חלק הכבוד ההוא לאחר, שהוא הקליפה אלדים אחרים, לא אתננו לו, והוא יכול להתקרב שם בדין גמור, מחמת עונות ישראל, ואז מוכרח החלק ההוא להסתלק משם, ולהתכסות מעיניהם, לבל ינקו ממנו, וז"ש בכסא ליום חגינו. ויש פגם שעולה יותר עד היסוד, שהוא החלק הט' שבה, ואז מסתלקין למעלה הט' והי', וכן כיוצא בזה יש פגם שיכול לסלק ולהעביר ט' החלקים התחתונות שבמלכות מחכמה שבה ולמטה, אך חלק העליון שבה שהוא הכתר, א"א להסתלק, כי מוכרח הוא להיות הספירות מספר עשרה, והמלכות עמהם, שאל"כ הוא קצוץ ופרוד ח"ו, ונמצאת המלכות שנתמעטה ט' חלקיה התחתונים, אשר להיותם תחתונים יכולין להתאחז בהם הקליפות, ולכן מסתלקין. אמנם הכתר שבה, אינו מסתלק לעולם, כי אין כ"כ שליטה ואחיזת הקליפות, ונשארה בסוד החלק העשירי שבה, שהוא הכתר, ואז היא בסוד לכי ומעטי את עצמך, והבן זה שגם אם יתאחזו בה הקליפות ברדתה למטה ביניהם, בסוד רגליה יורדות מות, אינה מתבטלת ביניהם, משא"כ אם היה ח"ו איזה חלק אחר מהמלכות, כי ברדתו ביניהם יחרב העולם, כי ינקו משם יותר מדאי, ויתאחזו בו הקליפות אחיזה גדולה.