תוכן

א) אחר שהא"ס האציל ופנה מקום לברא בתוכו העולמות, ראה והנה אם ישאר אורו מצומצם כאשר הוא, ויאציל העולמות תוך המקום הפנוי ההוא, בלתי המשכת אור הא"ס בפנימיותם, אלא שיאיר להם חוצה להם, בבחי' אור מקיף עליהם מבחוץ בהשואה א' מכל צדדיהם, היה ח"ו גרעון בעולמות, והוא כי לא ימנע מב' בחי', כי אם היה בורא העולמות זה ע"ג זה, וזה למטה מזה, הנה כיון שהא"ס היה מקיף מבחוץ בהשואה א' לכולם, לא היתה יתרון לעולם הזה על חבירו, ולא זאת היתה כונת הא"ס, אלא שישתלשלו העולמות זה למטה מזה, ועולם התחתון יתרחק הרחקה יתירה מהא"ס יותר מהעולם העליון אשר עליו, ועל דרך זה עולם אחר עולם, כדי שיתרחקו מהאין סוף הרחקות נוספות, וחלוקות זו מזו, ויוכל הדין להתגלות ולהתעבות, מדרגה אחר מדרגה, עד שיתברר פסולת הסיגים באחרון שבכולם, שהוא בעולם העשייה כמ"ש במקומו בע"ה. והנה אם הא"ס היה מאיר בשוה בהם בכל העולמות, לא היה הדין מתגלה, וכל העולמות היו חשובים כעולם א'. ואם היה מאציל את העולמות זה בתוך זה כמו שהם עתה כפי האמת היה נמצא כי העולמות הפנימיים לא היה מתגלה בהם אור הא"ס, ולא היו יכולים להתקיים. ועוד, כי העולם החיצון מכולם, היותר דבק בא"ס, לא היה בו שינוי בחלקו, לא מעלה ולא מטה כו', כי הא"ס מאיר בו בעיגול בהשואה א' מכל צדדיו, וכן בכל שאר העולמות האור שלהם של כל א' ואחד היה בהשואה א' בכל חלקיו, ולא היו ניכרים בהן חילוק י"ס, ולא היו מתבררין העולמות, ולא היתה מתקיימת מחשבתו אשר חשב בבריאת העולם.