תוכן

ד) אח"כ עולם האצילות, הוא החיה, והוא היוד של ההויה, והוא חכמה של כל העולמות, והוא מקיף ב', היושב על כל העולמות, וגם מקיף סביבותם כנ"ל, ואין בו רק ד' בחי', שהם: חיה שבו, ורוח שבו, ונשמה שבו, ונפש שבו. וארבעתן נקרא חיה, וחסר ממנה בחי' היחידה. פירוש הדבר, כי אינו נקרא יחידה, רק העליונה האמתית של כללות א"ק, וע"כ חסר ממנה יחידה, אבל עכ"ז יש בה בחי' יחידה שבה, אלא שאינה נזכר בשם יחידה לסיבה הנזכר, ואלו הה' בחי' שבה, שאינה רק ד' בחי' שבה כנזכר, הם ה' הפרצופים שבה, ולסיבה זו כל האצילות נקרא על שם חכמה לבד, ולהיות שהוא בחינת חיה לבד, ולכן אין לו אחיזה בא"ק, רק מן החיה שלו ולמטה בלבד. וז"ס מ"ש בדרושים אחרים, שנתלבש אור הא"ס תוך החכמה דא"ק, להאציל את עולם האצילות. ולכן נקרא חכמה, בסוד כולם בחכמה עשית. והענין, לפי שכיון שהיא חיה, אינה יכולה לקבל אלא מן החיה של א"ק בלבד, והבן זה מאד. אמנם ודאי, שיש בו חמשה בחינות, וכולם הם נקרא חיה.