תוכן

ה) ובזה יתבאר לך איך אמרו בזוהר, כי המלכות היא בחינת עטרה שביסוד, והרי היא פרצוף הנקבה בפני עצמה בת זוגו. אך הענין הוא, בהקדמה א' שיש, והיא, כי כל דבר הקדושה אין שרשה נעקר משם, אף על פי שמסתלקת אחר כך משם, ולכן המלכות היתה תחילה בחינת עטרה שביסוד הזכר, ואחר כך גדלה יותר, והיתה נגדלת מעט מעט, עד שחזרה פנים בפנים עמו, אחרי כמה זמנים. ולא מפני כן נעקרו השרשים הנז', בכל קו האמצעי של ז"א, הניחה שרש א', כפי מה שהיתה הולכת ונגדלת, ותחלה הניחה שרשה ביסוד שלו, והיא בחינת העטרה שבו, ולא זזה משם לעולם. ואחר כך באחורי ספירת הת"ת שבו, הניחה שרש א', ואינה נעקרת משם לעולם, אפילו אחר שחזרה עמו פנים בפנים, וכמ"ש בענין ויעבור, שהיא הארה לבחי' הזאת שהניחה באחורי הת"ת שבו. גם יש לה שרש אחר יותר למעלה באחורי הדעת של ז"א, ומשם יצאה בחינת לאה, וזהו שורש יציאת לאה שם. ולא עוד, אלא שאפילו בכל ספירות מט' ספירות הז"א, יש לה בה שרש א'. כי בעת העיבור הראשון של התיקון, נתערבה ונכללה היא, בכל ספירה וספירה שבו, והשאירה שרשה בכולם. וז"ש בתיקונים, דאיהי שלימו דכל ספירה וספירה. וכן בר"מ פרשת ויקרא די"ז ע"א, ושמור כל זה.