תוכן

ה) ונמצא עתה, כי מבחי' הז"א שבשמונה הספירות, שמן כתר ועד נצח, כולם נתבררו לגמרי, ולא נשאר כלל מהם שלא נתברר, ולכן כל הנשאר מאותם השמונה ספירות, נק' סיגים גמורים, שאין דבר בהם שיכול לעלות ולהתברר, להיות ראוי לחלק זו"ן דאצילות, ולכן סיגים אלו יוצאים בסוד דם לידה. אמנם בספירה הוד יסוד ומלכות, דעדיין היו בהם חלקים ראוים להעשות מהם הוד יסוד ומלכות דז"א, ולא נתבררו לגמרי, לכן אלו הסיגים לא יצאו בסוד דם הלידה, כי עדיין ניצוצות חלקי ז"א מעורב בהם, והם צריכים להתברר, ולכן אלו הסיגים שלהם, נשארו תוך אימא להתברר בסוד החלב, ומה שכבר הוברר מהם, נעשה הוד יסוד ומלכות דז"א, ויצא עמו כשנולד, וע"י החלב נתפשטו אלו החלקים במקומם בז"א, והיה ז"א בן ו"ק גמורות. כי תחלה בעיבור לא הובררו בו לגמרי רק הג' אמצעיות, ושלשה תחתונות היו מבוררים קצת, בסוד התכללותם תוך השלש האחרים, בסוד תלת כלילן בג', כנ"ל בח"א פי"ז, וכשנשלמו ג"ת להתברר, אז לא הוצרכו להכלל למעלה, ונתפשטו ונשלם בו"ק גמורות, וז"ס שנתבאר בכל שער הזה, שבזמן היניקה יש בו ו"ק והבן זה.