תוכן
א) אחר שנתבאר בפרק שקדם, ענין העיבור של ז"א איך היה, ונתבאר שם כי היה מתברר מדרגה אחר מדרגה, עד שנשלם להתברר החלקים שיכלו להתברר בזמן העיבור. נבאר עתה ענין הלידה, איך ילדה הבינה העליונה את זו"ן.
והנה נודע, כי בבוא עת הלידה, אז נפתח מקור האשה, ויש בה דם לידה, כמשז"ל א"א לפתיחת הקבר בלא דם, והטעם לזה כנודע, כי הזכר מזריע הלובן, ובג' ימים הראשונים של הקליטה, מתבררת טיפת הלובן, כמש"ל בפ"ב, בסוד ארחי ורבעי זרית כו'.
והנה טיפת הלובן, היא המסו המקפיא את החלב, כדי שיתגבן ויעשה גבינה, וכן בכאן מהאודם שבנקבה, נקפא ע"י טיפת הלובן של הזכר, ומהאודם ההוא מצטייר הוולד, כי לכן הבינה היא המציירת הוולד, והוא ניקוד ציר"י כנודע. וכל בחינת הבשר והדם שבוולד, נעשה מהאודם, והוא מן הבירורין שמתבררין מהז' מלכים שמלכו בארץ אדום, שהם בחינת דינין ואודם, וכל זה הוא נברר בחדשי העיבור. והנה נשארים בחי' שאינם מתבררין, לרוב הסיגים שבהם, ואותם הסיגים הם יוצאים לחוץ בעת הלידה, בסוד דם הלידה. וז"ס הזעיר נקרא רקיע אחר שנולד, ואז נפרש ממנו עכירו דמיין עכורין כו', כנזכר בספ"ב ע"ש.
