תוכן

ג) ולכן נבאר עתה, מציאות ד' זמנים אלו לזו"ן, בהיותם בסוד נקודות קודם שום תיקון כלל, כי הנה או"א נתבאר שם, שלא היה בהם רק שלשה בחינות, ולא היתה בהם בחי' השנית. והטעם, כי תכף כשנתקן עתיק, בא לו הארה גדולה משם, וחזרו בבחי' הג'. אמנם זו"ן, כל מציאותם הוא מנה"י של א"א, כמ"ש בח"ג פ"ו, ולכן לא התחילו לקבל שום הארה כלל, עד שנתקנה רישא דא"א, ועד אז היו אחור באחור. וכשנתקנה רישא דא"א, אז היו בו ב' הבחי' האמצעיות. והענין, כי רישא דעתיק נתקנה בפעם א', כי הג' ראשונות שבו שהם כח"ב, שלשתם עומדים בראשו, ולכן נתקנו יחד, ולכן או"א שנמשך להם הארה משם, קבלו הארה ב' הבחי' ביחד, ותכף בהיותם אחור באחור, חזרו אל הבחי' הג' בבת אחת. אמנם רישא דאריך, לא נתקנה ביחד, כי הנה ב' ראשונות שבו, שהם כתר וחכמה לבד נתקנו תחלה בסוד רישא, אח"כ בינה שלו נתקנה בסוד הגרון, כמבואר בש"ג ח"ב פ"א, ולכן זו"ן הנאחזים בו, גם הם היו ב' בחינותיהם בב' פעמים, כי כאשר נתקנה חכמה ברישא דאריך, חזרו פנים של הנקבה באחורי הזכר. ובהתקן בינה דאריך בגרון, אז חזרו בסוד אחור של הנקבה בפנים של הזכר. וכאשר נתקנו גם או"א ניתוסף בהם הארה, וחזרו פנים בפנים. וכל זה בבחי' היותם עדיין בסוד נקודות קודם התיקון. ונלע"ד, כי זהו באורות שעומדים למעלה באצילות, ולא בכלים המתים אשר כבר ירדו בעולם הבריאה.