תוכן

ט) והנה אחר שהבינה דאריך ירדה עד הגרון, מכ"ש שהדעת דא"א שהוא תחתון מהבינה, לא עמד ברישא דא"א, וירד תחות הגרון דא"א, שהיא מקום הבינה שלו. ונודע, כי הדעת כלול מה' חסדים וה' גבורות, והדעת הזה דא"א נתפשט בחמשה קצוות דא"א, מחסד עד הוד, כמו שהוא בז"א כמבואר. ונמצא עתה, כי גם בזה משונה א"א מכל שאר הפרצופים, כי כל השאר יש להם ב' בחינות של דעת: א', בחינתו למעלה בראש, תחת חו"ב, ושם מקובצים יחד החסדים והגבורות שבו, שתי בחינות. הב', שג"כ הוא מתפשט בו' קצוות הגוף, ונעשה נשמה אליהם. אך בא"א, אין לו בחינתו העליונה ברישא תחת הבינה, כיון שירדה גם היא בגרון, רק בחינתו השני, שהיא התפשטות בו' קצוות דגופא. ולקמן בפ"ב יתבאר היטב, ענין אלו החסדים והגבורות איך מתפשטים בו דרך יסוד דעתיק. ונ"ל, כי עיקר הדעת ישב לו בשליש העליון דת"ת דא"א. בין ב' כתפוי, וזה שרשו. ואח"כ נתפשט ג"כ ממנו ענפיו, ונתפשט בא"א בו' קצוותיו, ע"ד שביארנו בז"א בדעת שלו, שירד בין כתפיו ועיין בפי"ט בחלק זה שלנו.