תוכן
ב) והנה בחי' הדכורא דא"א, היא מבוארת. ולכן נבאר עתה בחי' הנוקבא, כי היא אשר נעשית מהבירורין של המלכים דב"ן, וצריך לבאר מציאות בירור זה, ועמו יתבאר ג"כ כל כללות הא"א כולו דכורא ונוקבא, ועיין בש"ב ח"ג פ"ב, מה הם הדברים והבחי' המתבררים הצריכים אל העיבור והתיקון, וכבר נתבאר לעיל ש"ב ח"ג פ"ב, כי כל האצילות לא נתברר ולא נתקן אלא ע"י עבורים, וכל פרצוף נתקן ונתברר ע"י הפרצוף העליון והגבוה ממנו, אשר ע"י שהיה מזדווג בנוק', היה מברר החלקים הצריכים לזה התחתונות, והיו שם בנוק' בבחי' עיבור י"ב חדש, והיה נתקן.
ונמצא כי עתיק יומין, ב' הבחי' שבו, שהם הדכורא והנוק' נזדווגו יחד, והעלו את ה' החלקים דכתר דב"ן התחתונים, בסוד מ"ן, וביררום, בין אורות, ובין בחי' הכלים, והיו שם בבחי' עיבור די"ב חדש, ושם נתקן א"א. ואח"כ נולד ויצא משם, ובצאתו יצא וישב לו תחת סיום רגלי העתיק, תחת ב' פרקין בתראין דיליה העומדים בעולם הבריאה, כמש"ל בפ"ב. ובאותם ב' פרקין תתאין נעשו בבחי' ב' דדי בהמה, אשר דדיהם למטה אצל רגליהם, ומשם היה יונק א"א בזמן היניקה שלו, וע"י יניקתו הגדיל, ואז עלה אחר זמן יניקתו ועלה באצילות והגדיל יותר, כי הלביש את כל הז' תחתונות דעתיק, כמ"ש בפ"ב ופ"ג. ונמצא היות ג"כ בא"א, קצת דמיון אל ז"א, שהוצרך בו עיבור ויניקה ומוחין, וגם בא"א מה שהלביש את הז' תחתונות דעתיק, הם הם מוחין דיליה, כמ"ש בפ"ב, אך ודאי שהיניקה של ז"א האמיתית, היא מן התבונה, והיא זולת זו היניקה דא"א, כמ"ש בש"ה ח"ב פ"ב. ונמצא, כי כל אלו הפרצופים דא"א ודאו"א ודזו"ן, ינקו תחילה מסוד דדי בהמה, ואח"כ ינקו מסוד דדי אדם, בעלותם באצילות, וכמ"ש זה בש"ד ח"א פ"א, וענין ז"א בש"ה ח"ב פ"ב.
