תוכן

ב) גם עם מ"ש בדרוש א', שבשבוע א' נשלם המוח חכמה, ולכן ג"כ הוא א"ח יום ז' לעומר, שאז נכנס עצמות דגדלות ב' דאבא, ואע"פ שכבר נכנס הרשימו יום ז' של פסח, אמנם צריך שתדע, כי כמו שיש בז"א או"פ גם יש בו א"מ, נמצא כי מן הדעת שבז"א, מתפשטין החסדים בבחי' א"מ, ובחי' א"פ. נמצא כי כל מה שביארנו, הוא כפול, בבחי' א"פ ובחי' א"מ. והנה האור פנימי, נכנס ויורד דרך הגרון ומתפשט בגוף, אמנם א"מ הזה, הוא יוצא דרך הפה, כי כמו שהפנימי אינו אלא בז"ת, כן המקיף הוא רק בז"ת. והנה להיות כי האורות שבתוך יסוד אמא שהם החו"ג, הם אורות רבים וגדולים, והם במקום צר, כנודע כי מוח החו"ב גדולים מן הדעת, ובפרט בהתפשט יסוד אמא במקום הגרון, כי אז יורדין האורות במקום צר מאוד, עד שלכן בהגיעם למקום צר שהוא הגרון, הם בוקעין, וז"ס בקיעת הפה שבאדם, כי נבקעו ע"י רבוי האורות ההם, ואז יוצאין קצתן ונעשין מקיפים מבחוץ, וקצתן מבפנים. נמצא כי ב' כוונות יש עתה, א' להמשיך הא"פ, וא' להמשיך המקיפין, וכולם ע"ד הנ"ל בז' שבועות כנ"ל.