תוכן

י) וזהו ענין מ״ש בזוהר במדבר ׳דקי״ט ע״ב, ע״פ קולה כנחש ילך, ועל פסוק נפלה לא תוסיף קום, שהוא ענין זנבא ורישא כו', והענין הוא, כי הנה לא נשאר בנוקבא דז"א דאצילות דקדושה, רק בחי׳ מלכות שבה, שהיא בחי׳ עשירית תחתונה שבה, ושאר הט׳ ספירות העליונים שבה, שבאו לה מט' ספירות הראשונים שבו דז״א כנודע, אלו ירדו למטה בנוקבא דקליפה. ואלו הט״ס ראשונים נקרא רישא, אשר היא שכיבת לעפרא, כי היא נתונה בין הקליפות, בסוד עפר המשכן. אבל בחי׳ אחרונה שבה, הנקרא זנבא, היא לבדה נשארה באצילות, והיא השולטת עתה בזמן הגלות. ולכן או״ה שהם זנבא, יש להם תגבורת בגלות הזה, לפי שהם נזונין מן הזנב, השולטת עתה. אבל ישראל שהם רישא, נזונין מן רישא, והנה רישא דא שכיבת לעפרא, לכן ישראל הם בגלות הזה, נכנעים ושפלים תחת עכו״ם הנקרא זנבא.