תוכן

יא) מ״ב החילוק שיש בין עה״ב, ובין לעתיד לבד, ששניהן באמא. אך יש בינה ותבונה, והתבונה היא נכנסת בבחינת מוחין, גו רישא דז״א. ותבונה זו, נקרא עה״ב, כנודע שהנוקבא נקרא עולם. ואמנם עולם התבונה זו, בא תמיד בסוד מוחין, ונמשך אל רישא דז״א. וז״ש בספר הבהיר, שאלו תלמידיו מהו עה״ב, א״ל, עולם שכבר בא. פי׳, שכבר נמשך ובא ברישא דז״א, ותמיד נמשך ובא, עה״ב כתרגומו: עלמא דאתי ופ' דאתי תדיר, ואתמשיך ברישא דז״א. אך בינה, נקרא לעת״ל, שעדיין לא בא, אמנם עתידין לבא אח״כ, שאז יגדל מעלת ז״א, ויהיה לו תמיד מוחין דבינה, ולא מתבונה. וזהו ענין אמרם, לעתיד לבא.